לידה ומיניות - על מיניות בלידה ועל הקשת בענן 

מאז ביקורה של נאולי וינאבר, מיילדת בית ממקסיקו שהייתה כאן בקיץ האחרון לסדרת מפגשים והרצאות, היא ממשיכה להלך עליי בקסמיה.
לעיתים אני נזכרת בדברים שאמרה תוך שאני מקבלת לידה, או משתמשת בדוגמאות ששמעתי מפיה במהלך קורסי הכנה ללידה ולעיתים, כשדפדוף מקרי ביומני מביא אותי לרשימות שכתבתי במהלך הרצאותיה, אני נזכרת בה, ליבי מתרגש כבראשונה וחיוך מתפשט על פניי.

נאולי היא קודם כל אישה מדהימה. חיננית וחושנית לאין קץ - אישה-אדמה. כשאני שואלת את עצמי, או נשאלת שוב ושוב, עד כמה אפשר להתלהב ולהתרגש מלידה? אני מתחברת לדברים של נאולי המהדהדים עדיין בראשי. דבריה מובאים מתוך החיבור הפשוט והחזק שלה לחיים, לטבע, לאדמה, לצומח, לעשייה, להתבוננות ביקום ולקשר רב שנים ובלתי אמצעי שיש לה, עם אנשים בכלל ועם יולדות בפרט.
קשה לתאר ובכל זאת אנסה לתאר את מראיה ומעט מדבריה, בכנס בו הופיעה בארץ. פניה קורנות באהבה כשהיא מדברת, עיניה מפיצות אור, לבוש? רך בצבעי לבן, טורקיז וורדרד ומפלי חצאיתה מתנועעים בערסול מענג בכל פעם שהיא מתלהבת. השיא מגיע כשהיא מתארת יולדת בלידתה, תוך שהיא זורקת ומנופפת את ידיה לכל עבר."אם ננסה לדמות את אקט הלידה למעשה האהבה", היא אומרת, "אם נדמה את הלידה ליחסי מין שמקיימים בני זוג, אם נקשר בין לידה לבין מיניות, תוכלו להבין דברים רבים לגבי עצמכם, את הקשר שלכם לגופכם, למהות חייכם, ליכולת השחרור וההנאה שלכם, היכולת לתת לעצמכם את המרחב והזמן הנחוץ לכם כדי להתנהל בתוך תהליך הלידה שלכם".
תהליך הלידה על פי נאולי, הינו בעל משמעות לכשעצמו, כשחשוב להיות חלק מהחוויה, כאן ועכשיו בתוך התהליך, להבין מה קורה בכל שלב - התחלה, אמצע וסוף: סימנים מאותתים, ירידת המים, הפרשת הפקק הרירי, התפתחות והתגברות קצב הצירים, הדופק והנשימה המואצים, המתח והלחץ ההולכים וגואים, הולכים ומתגברים עד להתפוצצות, להתרגשות הגדולה, להתפרצות הוולד לאוויר העולם.
כך גם ביחסי מין, הניצוץ בעיניים, שלבי הגישוש, דפיקות הלב, החיזור, ההתרגשות, המגע, ההתפתחות, האקסטזה והפיצוץ- המקום שבו הולכים לאיבוד ומתאחדים עם היקום. והרגיעה. הליטוף. החיבוק. ההתכנסות לשינה מתוקה.מיניות ולידה או לידה ומיניות, משקפים זה את זה. מופעלים בהם אותם אברי גוף: איזור האגן, הפה, השפתיים, הנרתיק ומתקיימים בהם תהליכים דומים: תנועות האגן, ההורמונים המשתחררים, השליטה ואיבוד השליטה, הזוגיות והנפרדות, הקולות שמושמעים, הפרשנות לגבי המותר והאסור, הטאבו לגבי מוסכמות חברתיות ועוד.
ואכן, יולדות רבות מספרות כי חוו בעת הלידה רגשות מיניים וחשו את רגע יציאת הוולד לעולם כאורגזמה משחררת. גם את זמן ההנקה, יש המתארות ככולל תחושות מיניות.
אבל, כמובן שלא הכול מתנהל על מי מנוחות, ישנם גם קשיים - וכמו במיניות, כמו בחיים, כמו בלידה, הכול נמצא אצלנו בראש, בחינוך ובתרבות. אנו פוגשים למשל קושי בסיסי של יולדת לפשק את רגליה כדי לאפשר ללידה להתקיים. קשיים כאלה יכולים להיות קשורים לחוויות מן העבר, לזיכרונות קשים של שימוש בכוח, דחיפה, דחיקה, האצה, אונס וכדומה. התנסויות מן העבר שאינן משאירות צלקות פיזיות על הגוף ולכן קשה לאתרן, אך משאירות צלקות רגשיות בנשמה, צלקות המתקשות להתאחות ומתעוררות בעת מפגש אינטימי, יחסי מין, לידה, בדיקות גניקולוגיות ובכלל ביחסים אינטימיים עם אנשים.

ועוד על פי נאולי - כל אישה יכולה ללדת. כל אישה.
הדבר תלוי ביכולת שלה לתרגל, להרגיש את עצמה, במוכנות שלה לשחרר ולהשתחרר, במוכנות של הצוות ושל המלווים לתת את הזמן והשהות הנחוצים, לאפשר לתינוק למצוא את דרכו החוצה ואת הדרך של אימו לשחרר עכבות, לשים את הכול מאחור ולהיפתח. לקחת את הזמן הנוסף הדרוש לה כדי להיפרד מההיריון ולהפוך לאמא.לעיתים, לידה מהירה וקצרה עלולה להיות טראומטית, ממש כמו לידה ארוכה וממושכת. לידה חפוזה נחווית לעיתים כ"פיצוץ", כרכבת ששועטת דרך היולדת במהירות שיא, כשהיא לא מספיקה לחוות את החוויה, להבין מה היה שם ומה קרה. לידות ממושכות לעומת זאת, עשויות אומנם להתיש, אך הן מאפשרות קיום של תהליך, של שינוי, מסע, תפניות, הפתעות, שאלות ותשובות.
לתהליך הזה קוראת נאולי - "הקשת בענן" - תהליך שהוא בעל משמעות בפני עצמו: בתחילה רק נושבת הרוח ואז מגיעים העננים, פתאום מטפטף גשם, שהולך ומתחזק עד שהוא מגיע לשיא עוצמתו ודועך, אז מפציעה השמש וזורחת ופתאום במפגש המקודש שקורה בדיוק ברגע זה, מבהיקה לה הקשת במלוא הדרה ושיפעת צבעיה. זהו הקסם המתרחש בעת הלידה, אלה הם החיים - הרוח, העננים, הגשם, השמש ו... הקשת בענן.

נאולי וינאבר - נעמת לי מאד, מחכה בכליון עיניים לפגוש אותך שוב.